הקושיה "מאי קא משמע לן" בבבלי: השימוש האמוראי לעומת הסתמי
Keywords:
טרמינולוגיה, עריכה, סתם התלמוד, סבוראיםAbstract
הקושיה "מאי קא משמע לן" (מה בא [החכם] להשמיענו?), מופיעה בתלמוד 176 פעם. היא מיוחסת לאמוראים 9 פעמים בלבד(!). במקורה האמוראי, [א] היא הועלתה תמיד כלפי דעה אמוראית, [ב] היא גובתה באופן שיטתי בנימוק של יצירת כפילות: "תנינא" (ת"ו שוואית, נו"ן בצירה) – היינו, כבר שנינו הלכה זו (כמעט תמיד: במשנה קרובה). קושיית "מאי קמ"ל" אינה קושיה מהותית אלא ספרותית; אין היא מנסה להתנגד לדעה הנידונה, אלא ההיפך: היא מקבלת את הדעה ללא עוררין, אך טוענת שמיותר היה לשנות אותה, כיון שכמותה כבר נשנתה בעבר (יצויין אגב, שבניגוד לתפיסה המקובלת, השימוש האמוראי בקושיה זו אינו זהה לקושיה "פשיטא"). סתם התלמוד לא זו בלבד שהעצים בעשרות מונים את הקרויות הקושיה "מאי קמ"ל", אלא שאף התעלם במקרים רבים משתי המגבלות דלעיל, שאפיינו את השימוש האמוראי בקושיה זו. מעתה, נפרצו מגבלות השימוש האמוראי בקושיה "מאי קמ"ל", והיא הופנתה גם כלפי המשנה, כלפי הברייתא, ואף כלפי פירושים ותירוצים של סתם התלמוד עצמו. יתר על כן, גם הנימוק האמוראי העקיב, לגיבוי קושיה זו, התרחב: אל "[מאי קא משמע לן] תנינא" חברו גם נימוקים אחרים, בלשונות נרדפות או דומות: "תנינא חדא זימנא", מתניתין היא", "הא בהדיא קתני לה" ועוד. את טענת הכפילות עם מקור תנאי הוא אף המיר רבות בכפילות עם מקור אמוראי: "[ו]הא אמרה רב פלוני {עצמו] חדא זימנא". סתם התלמוד אף הרחיק לכת, בהעלותו את הקושיה "מאי קמ"ל" ללא תוספת נימוק כלל, ובכך השתמש בקושיה במשמעות נרדפת ל"פשיטא", ולעתים - אף העלה אותה כשאלת הבהרה ולא כקושיה. ולמעלה מכל, סתם התלמוד אף המיר בעקיפין את קושיית ה"מאי קמ"ל" מקושיה ספרותית-לשונית לשאלה מהותית-הלכתית, שבסופה נדחתה דעה אמוראית.
ולהשלכות של מחקרנו זה: הפער העמוק בין האמוראים לבין בעלי הסתמות, הן בשימושה והן בתפיסתה של הקושיה, מהווה אישוש נוסף לקיומו של פער זמנים בין הספרות האמוראית לספרות סתם התלמוד בבבלי, ואף מאושש את מהימנות הייחוס של מונחים ומימרות אל האמוראים. נוסף לכך, יש כאן אישוש לטענת העריכה ההדרגתית ("דארא בתר דארא") של הבבלי, וערעור על טענת העריכה המאוחרת, כמבואר בסוף המאמר. ולבסוף, מחקרנו המחיש באופן בולט את התופעה, שבסוגיות הסתמיות והסבוראיות קיים חוסר אחידות בשימושם, בניסוחם או בהוראתם של המונחים.
